בהרבה מדינות בעולם, נוצרות תשתיות וארגונים ממשלתיים ורציניים, לצימצום וזריקת אוכל.
אנחנו הצרכנים 'הקטנים', מסתבר שלא כל כך קטנים,
קונים יותר מדי, הרבה מתקלקל, פירות וירקות מאבדים את טריותם.
סיבות רבות, מפתיעות, אצל הצרכן הקטן, ללמה זורקים אוכל: "תאריכי תפוגה, אנשים זורקים אפילו יום לפני, שארית שנותרה בקופסה, לא מכניסים בערב את השאריות למקרר, לא יודעים מה לעשות עם שאריות, לוקחים אוכל מההורים בשבת רק כי 'לא נעים' ובסוף זורקים, ואפילו מכינים משהו לאכול ויוצא שונה מהצפוי – אז זורקים, סוג של אכזבה".סיבות אלו מצוטטות מתוך מחקר שנעשה עלידי הארגון The Natural Step הישראלי, עסק חברתי הפועל להטמעת קיימות בארגונים, אשר ליווה משפחות במשך שבוע – כולל שלב עריכת הקניות.
אלפי טונות של מזון ראוי לאכילה נזרקים לפח או נטמנים באדמה. מנתונים שפורסמו בדו"ח מבקר המדינה, עולה כי 30%-50% מהמזון המיוצר בעולם אובדים או מתבזבזים מסיבות שונות תוך כדי שרשרת הספקת המזון – מהגידול החקלאי ועד לצרכן הביתי.
במדינות מסוימות בעולם כבר החלו בחקיקה המסייעת לטפל בבעיה.
בארצות הברית למשל הממשל קונה עודפי גידול מחקלאים, ובצרפת ישנו חוק המחייב חנות מעל 400 מ"ר לתרום את עודפי המזון לנזקקים, בעלי חיים או ליצירת קומפוסט.
בישראל פועלות עמותות וארגונים רבים המחברים בין עודפי מזון לנזקקים, ועדיין מזון רב נזרק ונטמן בעוד אנו שומעים נתונים מדאיגים על ילדים רעבים מתחת לקו העוני. כיום עומדות מספר הצעות חוק המנסות לעגן חקיקה מסודרת בדבר עודפי מזון צבאיים ואחרים.
בהחלט הגיע הזמן,
וגם לנו יש את האחריות, לתת יד בתהליך.
ובעצם זו הסיבה לפוסט הנ"ל ולעוד שכמותו, שיעלו בהמשך.